# ניתוח מלא של עדות רחל צדוק (יד ושם, 23.12.2009) — על פי התמלול המלא נערך 17.08.2026. מקור: "תמליל_העדות_המלא.txt" (2:41:14). המראיינת: סיגל הולצמן; הראיון נערך בבית העדה. חותמות הזמן [שעה:דקה:שנייה] מפנות לתמליל ולסרטון. *הערת עדכון (18.08.2026): הניתוח המעודכן של סוגיות "אלבינג", תיארוך היציאה לטורן (הסלקציה השלישית) ומועד השחרור — בפרקים ד' ו-ו'1 של הדוח המרכזי (רחל_צדוק_מחקר_מקיף.md), שהוא הגרסה המחייבת.* --- ## 1. עובדות חדשות ### שמות, משפחה ורישום - מדוע "פרקש": ההורים לא נישאו בנישואים אזרחיים, ולכן בתקופת ההונגרים נרשמו הילדים על שם האם [00:01:27]. רחל שמרה על "פרקש" אחרי המלחמה בכוונה — עלתה ראשונה וחששה שהאחים לא ימצאו אותה בשם אחר [00:01:47]. האחים בארץ קיצרו ל"רף" (רפפורט-פרקש) [00:02:07]. - **לאבא היו 13 אחים ואחיות** [01:47:55] — שלושה יותר מהמתועד עד כה. שניים מבני הדודים פגשה לראשונה באושוויץ, בהיכרות שערכה סימה [01:48:22]. - הסבא-רבא רפפורט נשא שלוש נשים והיו לו ילדים רבים; המשפחה הגיעה "דרך רוסיה" לאזור חוסט [00:03:05]. - **הדודה רחל פרקש** — נשאה שם זהה לשלה; ויתרה בחורף בטורן, חזרה לשטוטהוף — "אני בטוחה שישר להשמדה" [01:47:03]. - **סבא יעקב (מצד האב) שרד בהסתתרות עם שתי בנותיו הצעירות — תאומות, הילדות ה-12 וה-13 במשפחה**; רחל מצאה אותו חי בחוסט בשובה [02:25:17, 02:26:41]. אחת התאומות נספתה אחרי השחרור: חייל רוסי הטריד אותה בעת שמכרה דלק בלילה, הדלק נשפך והיא נשרפה [02:26:06]. - סבתא מצד האם — רחל אינה זוכרת את שמה [00:01:02] (השם אסתר שטיינר בא מדפי העד). - האם נראתה צעירה מאוד, "כמו אחות"; למדה כלכלת בית בבית ספר הונגרי [00:10:56]. ### הבית, הפרנסה, הכפר - הבית כונה "המבצר" — קירות בעומק מטר; רחל שחזרה את החלון העמוק בביתה בארץ, וכך גם אחיה [00:05:15, 02:35:41]. - למשפחה גם **תחנת דלק** (הועברה בחקיקה לידי גוי; האב המשיך לעבוד בה) [00:41:42], ו**אחוזה חקלאית עם עדר כבשים** במרחק 10 ק"מ, מנוהלת בידי שתי משפחות אוקראיניות [00:14:40]. - **קן בני עקיבא** פעל בקומה השנייה [00:22:05]. - בית ספר עברי שהוקם בעיירה עורר "מרד" של החסידים — שפכו נפט לבאר של הרב [00:17:04]. רחל גורשה מה"חדר" — "מפני שאני מפריעה, בשאלות" [00:16:34]. - סבא-רבא מצד האם קבור בהר הזיתים; קרובים במאה שערים ובתל אביב עוד לפני המלחמה [00:20:55]. ### 1941 — הגירוש שנכשל - מיד אחרי תשעה באב 1941 [00:33:32]. האם בקרייניקובו לסידור ניירות; האב והילדים נכלאו בבית הכנסת; האב שלח את רחל עם הקטנים אל **"מורצי", בן דוד של האב, בעל מונית**, שהסיעם לחוסט [00:34:30]. האם משכה את דב מהרכבת בזכות תעודת לידה שבכיסה [00:36:20]. בבריחה לקושלובו — גוי הלשין; שוטר יהודי סירב לתת להם להחליף בגדים: **"לי אין לב, אני יהודי"** [00:37:42]. הובלו עד גבול יאסינה — והרכבת כולה הוחזרה [00:38:16]. - קבוצה ראשונה שנלקחה מוולובה ב-1941 (ובה משפחת רפפורט אחרת, לא קרובה) לא חזרה; "שמענו שזורקים אותם לדנייסטר" [00:32:26]. המשפחה **החביאה במחסנים יהודים שהוברחו חזרה** והעבירה אותם הלאה [00:31:40]. ### 1942–1944 - ב-1942 נשלחה רחל לחודשים לדודים ב**ברגסס (ברהובו)** — "שמנתי, גדלתי... וזה מה שהציל אותי" [00:52:26, 02:11:17]. - דב נרשם מבוגר בשנתיים, גויס לפלוגות עבודה בן 16, ברח לפרטיזנים [00:44:19] — ייתכן שנולד ב-1926 ולא ב-1924. - **סיפור התמונות**: חיילים יהודים מפלוגות העבודה שוכנו בבית; אחרי המלחמה פגשה אחד מהם במקרה ברכבת והוא החזיר לה שתי תמונות — תמונתה בגיל 12 והתמונה המשפחתית שצילם דב שבוע לפני הגירוש [00:45:16]. תמונת הכיתה נמסרה לה מגוי שלמד איתה [02:40:16]. - השכנה ההונגרייה זרקה אבן אחרי המגורשים: "כמו שהאבן תחזור — כך אתם תחזרו"; בנה חיפש את רחל אחרי המלחמה בבודפשט והיא הסתתרה [00:49:34]. ### המעצר, הגטו, אושוויץ - ליל הסדר האחרון — "רגיל ביותר"; "יום אחרי פסח עצרו אותנו" [00:58:02]. לפני היציאה הטמין האב כלי כסף ותכשיטים מאחורי לבנים בתקרת המרתף: **"מי שיחזור — שיוכל..."** [00:59:02]. - גיטה בת ה-8: **"אני לא רוצה למות"** [01:00:58]. מוטו האם: **"תשמרו אחד על השני"** [01:01:46]. - בגטו סוקירניצה שהו בבית אחד עם סבא בצלאל וסבתא ושתי משפחות דודים [01:03:29]. בורחים שנתפסו הוכו מכות רצח [01:06:22]. - **הסלקציה**: "עכשיו אני יודעת שזה מנגלה"; ענתה בת 15 — **קאפו נתנה לה מכה ואמרה "בת שמונה עשרה", ורדפה אחריה: "תזכרי, את בת שמונה עשרה"** [01:12:43] — מקור שנת 1927 ברישומי שטוטהוף, והרגע שהציל את חייה. - **האם ירדה מהקרון עם תינוק של אחותה בידיה** — "זה היה גזר דין מוות" [01:13:17]. את האב, גיטה וגדליה ראתה לאחרונה בקרון — בלי פרידה [01:17:37]. - הדמות האחרונה מהמשפחה שראתה: **סבא בצלאל**, שני מטר, מנופף ביד — "עד היום אני רואה אותו" [01:15:46]. - מנהלת הצריף הצביעה על הארובות: "שם תיפגשו" [01:20:08]. שכנתה לדרגש: אוגוסטה מאיטליה [01:19:13]. - מה ידעה בזמן אמת [01:57:49]: אמא — "ידעתי שלא, מפני שהיא הלכה עם תינוק"; אבא — "קיוויתי שכן הלך לעבודה"; גדליה — "הייתי בטוחה שהוא איננו". - **גורל האב**: ברכבת הביתה — "אבא שלך נפטר, ואני בטוח, מפני שהייתי איתו. הוא מכר את המנת אוכל שלו בשביל סיגריה, והוא מת מרעב" [02:24:44] (האב עישן עוד מלפני המלחמה). ### שטוטהוף, טורן, צעדת המוות, פראוסט - מבירקנאו דרך "אלבינג" (Elbląg?) לשטוטהוף [01:32:58]; שם ראתה לראשונה מדים שחורים. (מקומו של "אלבינג" במסלול אינו ברור מהעדות — ייתכן היפוך סדר, וייתכן שתחנת ביניים בדרך לטורן; ראו פרק ו'1 בדוח.) - **הפרידה מסימה**: השרייברין היהודייה שחררה אותה פעמיים מעבודה כדי להישאר עם סימה החולה; בשלישית: "אני לא משחררת אותך... תגידי שלום לאחותך" — "ויותר לא ראיתי אותה" [01:36:17]. סימה: **"אני כבר לא אהיה בת שמונה עשרה"** [01:35:40]. כנראה דלקת ריאות; רחל קטפה לה חמציץ ליד הגדר [01:37:14]. - כינויה "רוצי"; חברות ליטאיות/לטביות דוברות עברית צחקו: "רוצי — ושבי?" [01:45:08]. שמרה על "חמישייה" של בנות וולובה — "תחליף למשפחה" [02:01:44]. - טורן: אוהלים, חפירות; הלחם שנגנב והמפגש עם איש ה"גסטפו" שדווקא הציע אוכל [01:49:43]; אישה ילדה תינוק שלא שרד [01:52:24]; **ברטה** מוולובה מתה בזרועותיה [02:03:34]. - **צעדת המוות**: ~1,200 יצאו, ~500 הגיעו; עשרה ימים; קור של 40- ("איפה שנולדתי, 34- זה חורף רגיל") [02:10:29–02:12:42]. **שרה** נורתה בגב, הכדור יצא מקדימה, המשיכה לצעוד — "והיא חיה פה בארץ" [02:09:14]. - **יפה** — חלוצה שדיברה על ארץ ישראל; מתה מטיפוס בפראוסט תוך שיחה עם רחל; אחרי המלחמה זיהתה רחל את תמונתה בקיבוץ בבוקרשט — בעלה היה המנהל; רחל העידה על מותה אצל רב כדי שיקבל היתר נישואים [01:59:13–02:01:30]. - פראוסט: קפואי איברים, גנגרנה; עבודות בדנציג; תלויים בפינות רחוב [02:12:44]. חלתה בטיפוס; שרייברין הוציאה את המסוגלות ללכת — **והמחנה הופצץ על חוליו** [02:15:43]. ### שחרור, שיבה, עלייה - הרוסים — תחילת פברואר [02:16:51]. בפרבר דנציג — ניסיונות אונס ליליים חוזרים; רחל ניצלה ("נכנסתי מתחת לתנור ברזל"); חברתה רבקה נאנסה [02:20:26]. שוחררו במדי צבא גרמניים — ונעצרו בכל תחנה [02:23:19]. - בחוסט: הדודה העמידה אותה מול החלון לוודא שזו היא — ורחל נעלבה [02:25:36]. דב — בקלוז'. גדליה אותר דרך חברה בקיבוץ בבוקרשט: "איך הוא שרד? הוא היה כזה קטן, רזה ומפונק" [02:28:06]. - קיבוץ בני עקיבא בבוקרשט → בית בני עקיבא בבודפשט (רחוב "רונאוצה"?) — יציאות יומיות לתחנת הרכבת לגייס חוזרים לעלייה [02:28:42]; כחודשיים אשפוז בבית חולים בבודה [02:29:40] → גרמניה "איזשהו זמן, וכל הזמן עם אחי" (= ליפהיים) → **עלייה בסרטיפיקט** ("שלושה סרטיפיקטים — אני ועוד שני בחורים"), **מאי 1946, למקווה ישראל** [02:30:21]. - מקווה ישראל: כונו "סבונים" בידי ילידי הארץ — "הרגשה איומה" [02:32:00]. **שם הכירה את אברהם צדוק — יליד מקווה ישראל**, נכד לאחד מתלמידיו הראשונים של המוסד (יתום שגויס ב"אתה אוהב אבטיח?"), שנשא יהודייה מיפו [02:33:18]. - בארץ: עידו וזיו; לילדים כמעט לא סיפרה, לבעלה כן; יומן שכתבה אבד במעבר דירה [02:34:44]; שישה נכדים; הנכדה: "סבתא, ביום השואה אני אזמין אותך ואתגאה בך" [02:36:11]. "כשהשתחררתי אמרתי: אני לא רוצה להיות יהודייה. זה כן אמרתי. אבל אני יהודייה" [02:37:44]. ## 2. אישושים וסתירות | נושא | בעדות | מול הידוע | |---|---|---| | מעצר | "יום אחרי פסח" | עולה בקנה אחד עם 14–16.04.1944 (שאלון שטוטהוף: 14.4) | | נסיעה לאושוויץ | "נדמה לי שבוע ימים" | המתועד: 15–17.05 → 19.05; זיכרון מוגזם, קאשה לא מוזכרת | | מעבר לשטוטהוף | "אחרי חודש, אולי חודש וחצי", דרך "אלבינג" | עקבי עם 29.06.1944 המתועד; מקום "אלבינג" במסלול לא הוכרע (היפוך סדר או תחנה בדרך לטורן — פרק ו'1 בדוח) | | האב | עד ראייה: מת מרעב במחנה | מתלכד עם "z.Zt. KL Auschwitz" ועם A-8557 | | האם | ירדה עם תינוק — מוות בהגעה | מיישב את השאלה שהעלה כרטיס ההפניה "Rose" | | שחרור | תחילת פברואר 1945, רוסים | תואם את התקציר הקטלוגי; לפי דריווה שחרורי אזור פראוסט–דנציג תועדו במרץ 1945 — ראו פרק ד' בדוח | | עלייה | סרטיפיקט, מאי 1946, מקווה ישראל | מיישב את היעדרה מרשימת "מקס נורדאו" | | דב | נרשם מבוגר בשנתיים; גויס בן 16 | ייתכן שנולד 1926 ולא 1924 — לבדיקה | ## 3. ציטוטים (מילה במילה) 1. "אז קאפו נותנת לי מכה והיא אומרת לו בת שמונה עשרה, ואחר כך היא באה אחריי, היא אומרת: תזכרי, את בת שמונה עשרה." [01:12:43] 2. "כששאלנו את המנהלת של הצריף מתי נפגוש את ההורים — היא הראתה לנו על הארובות: שם תיפגשו." [01:20:08] 3. "מישהו שאל בת כמה היא? אז היא אמרה: אני כבר לא אהיה בת שמונה עשרה." (סימה) [01:35:40] 4. "אני לא משחררת אותך... את הולכת לעבודה, תגידי שלום לאחותך. ויותר לא ראיתי אותה." [01:36:17] 5. "ואימא ביקשה מהשוטר שייתן לנו להחליף בגדים, אז הוא אומר: לי אין לב, אני יהודי." [00:37:42] 6. "הוציא לבנים מהתקרה... ואמר: מי שיחזור — שיוכל..." [00:59:02] 7. "היא אמרה: אני לא רוצה למות." (גיטה) [01:00:58] 8. "בכיתי ורציתי שיהרוג אותי — מין ייאוש כזה תפס אותי." [01:50:10] 9. "אבא שלך נפטר... הוא מכר את המנת אוכל שלו בשביל סיגריה, והוא מת מרעב." [02:24:44] 10. "כשהשתחררתי אמרתי: אני לא רוצה להיות יהודייה. זה כן אמרתי. אבל אני יהודייה." [02:37:44] ## 4. שמות לבדיקה (חשד לשיבושי תמלול) "כושי לי" = קושלובו · "סקרנצה" = סוקירניצה · "ברקסס/ברגזס" = ברגסס (ברהובו) · "יאסין" = יאסינה · "מורצי" — בן דוד של האב, בעל מונית (מוריץ?) · "אלבינג" = Elbląg · "בידגוש" = בידגושץ' · "רונאוצה" — רחוב בית בני עקיבא בבודפשט · "אוגוסטה" מאיטליה · "יפה" (החלוצה, בעלה מנהל קיבוץ בבוקרשט) · "שרה" (נורתה בצעדה, חיה בארץ) · "ברטה" בת הסנדלר · "רבקה" (חברה) · "רחל מריגה" · "בית המור" (כינוי הבית — לוודא) · "גסטפו" בפי העדה = אנשי SS.