# «דבר», 8.7.1960 — «כבוד ויקר לתלמידיה־בוניה» **מזהה JPress:** `dav19600708-01.2.88` · [הפריט המקוון](https://www.nli.org.il/he/newspapers/?a=d&d=dav19600708-01.2.88) · [הגיליון](https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1960/07/08/01/) · **מהות:** נאומו של **אשר טלכין, מנהל מקוה ישראל**, בעצרת מלאת 90 שנה לבית הספר. 512 מילים. *(תמליל OCR; דף מצולם — יעד T36.)* --- ## הפסקה הנוגעת למחקר, כלשונה > «כאות הוקרה למר אליהו קראוזה, לטוי [=ללוי] ריפ ולעובדים הממשיכים בעבודתם בםקוה־ישראל **זה למעלה מ-35 שנה**, מר מאיר ויניק, מר בניפין [בנימין] כפולר, מר נתנאל הוכברג, מר מנחם שגב, **מר אהרן צדוק**, מר נסים בבר, מר יצחק בלומברג, פר [מר] אהרן ארצי וכן לרופא הותיק של המוסד, ד"ר יעקב יתום, החליט ועד המנהלים של םקוה־ישראל **לרשום אותם בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל**.» *(שגיאות ה-OCR — «טוי», «בניפין», «פר», «םקוה» — מסומנות כפי שהן; התיקונים בסוגריים מרובעים.)* ## מה עוד יש בנאום, כרקע טלכין פותח בהיסטוריה של המוסד: פנייתם של 36 יהודים מירושלים לחברת «כל ישראל חברים» ב-1868, ביקורו של **קרל נטר**, וייסוד בית הספר ב-**1870**. הוא מציין את **אליהו קראוזה** ואת «ארבעים שנות פעולה» שבהן «חרש את פני המוסד», ואת שותפות ממשלת ישראל שנכנסה למוסד ב-**1957**. בסוף הנאום הוא קורא בשמות בוגרים שנכנסו לבית הספר בסוף המאה התשע-עשרה — וייסמן (1898), גינזבורג (1898), ענבי (1898), פרחי (1899), חיות (1899), בן-ארויה (1898) — ומזכיר את «מר ספורטה, שהיה מורה במקוה ישראל משנת 1892». ## למה זה חשוב **(א) ותק.** «למעלה מ-35 שנה» של עבודה רצופה, נכון ליולי 1960, גוזר תחילת עבודה **ב-1925 לכל המאוחר**. עד כה נשען הקורפוס על האזכור העיתונאי המוקדם ביותר (1929) ועל עדותו של אהרון עצמו; זהו **מקור מוסדי בן-זמן** המאשש את הוותק באופן עצמאי. **(ב) אות הוקרה.** רישום **בספר הזהב של הקרן הקיימת לישראל** בהחלטת ועד המנהלים — הכרה רשמית שלא הייתה בקורפוס. **(ג) ליד שטרם נבדק.** באותה רשימת תשעת המכובדים מופיע גם **«מר יצחק בלומברג»**. הקורפוס מכיר את **פלורין פריינטה-בלומברג**, אחותה של רוזה. האם יצחק בלומברג הוא בעלה, כלומר גיסו של אהרון, שהוזכר לצדו באותה החלטה? **לא נבדק, ולא נטען.**